בתוך משפחת הדו-חיים, וליתר דיוק הליצנים, ישנם מינים ידועים מעט. ואחרים שיוצאים לאור כתוצאה מאירועים שמובילים אותם לתקשורת. זה מה שקרה עם קרפדת bufo alvarius.
אבל מהי קרפדת bufo alvarius? מהיכן זה מגיע? איך החיים שלו ולמה הוא כל כך מפורסם? כל זה ועוד הרבה יותר זה מה שאנחנו הולכים לספר לכם בהמשך.
מאפיינים של קרפדת bufo alvarius
קרפדת bufo alvarius, בשם מדעי בשם הבופו alvarius, ידועה גם בשמות אחרים, כגון קרפדת נהר הקולורדו, או קרפדת המדבר הסונורה (או סונורה). גודלו גדול יחסית, שכן הזכר יכול להגיע לאורך של 8-15 ס"מ, בעוד שהנקבות הגדולות מגיעות ל-9-18 סנטימטרים.
פיזית, אתה מוצא את עצמך עם דגימה שמנמנה בצבע ירקרק או חום. העור שלו חלק ומבריק לחלוטין, אבל הוא מכוסה בכמה יבלות. לגבי הבטן, היא בצבע שמנת.
כמו בקרפדות אחרות, הרגליים האחוריות ארוכות יותר מהרגליים הקדמיות, כולן שריריות וחזקות מאוד. אלו שלפנים קצרים במיוחד אך יעילים מאוד לתפקודם, שהוא לא רק לשמור על בעל החיים זקוף, אלא גם להשתמש בהם לאכילה.
בקושי ניתן להבחין בין הראש לגוף, להיות גם רחב ולא ארוך במיוחד. בו בולטות עיניה התפוחות מעל הכל, בצבע זהוב עם פס אופקי שחור שחוצה אותו. בו תוכלו לראות יבלת אחת או שתיים בזווית הפה.
משהו שכדאי לדעת הוא שהקרפדה הזו רעילה. הוא מסוגל להפריש רעל המשמש בטקס, עליו נדבר מעט מאוחר יותר.
תוחלת החיים של קרפדת bufo alvarius היא בין שנתיים לארבע שנים.
בית גידול
קרפדת bufo alvarius אנדמית לאמריקה. באופן ספציפי, ניתן למצוא אותו ב מדבר סונוראן, באזור שבין קליפורניה, אריזונה ודרום מקסיקו. בדרך כלל לא מוצאים אותו במקומות אחרים ולמעשה מדובר במין מאוד מסובך לשמירה בשבי, למרות שבגלל הרעל הזה שמשמש כסם, הם כן מוכרים את החיה.
בסביבתו הטבעית הוא אוהב לחיות באזורים מדבריים, או באזורים צחיחים למחצה. עם זאת, ניתן למצוא אותו גם ביערות ובשטחי עשב. למרות היותו דו-חי, הוא אינו זקוק למים הרבה, למרות שהוא מקים את "ביתו" ליד נהרות גדולים, או במעיינות, לגונות...
הדבר הנורמלי הוא שהחיה מבלה את חודשי הקיץ בחבויה במערות שהיא חופרת בעצמה או מנכסת לעצמה מאורות של בעלי חיים אחרים (בעיקר מכרסמים). מצדו, בחורף נפוץ יותר לראות אותו, אם כי תמיד לאחר השקיעה, כלומר כאשר הוא יוצא לציד.
האכלת קרפדות Bufo alvarius
התזונה של קרפדת bufo alvarius מגוונת למדי, אך כדאי לזכור שמדובר בחיה טורפת. זה ניזון בעיקר מ מכרסמים, חרקים, זוחלים ואף מסוגל לאכול קרפדות אחרות.
לשם כך הוא עושה שימוש בלשון ארוכה ודביקה שבעזרתה הוא לוכד את קורבנותיו ומושך אותם אל פיו, במטרה לבלוע אותם בעזרת לסתותיו החזקות ורגליו הקדמיות.
אם הוא מאוים, הוא מסוגל להפריש חומר לבן שיוצא מתחת ללסת שלו (בבלוטות הפרוטואיד). זה רעיל והזיות, רעל רב עוצמה שהוא לא מהסס להשתמש בו כדי "להרוג" את מי שמעמיד אותו בסכנה.
הרבייה
במהלך החודשים מאי ויולי, קרפדת bufo alvarius מזדווגת. לשם כך יש צורך שתהיה הצטברות מים שכן, כמו אצל דו-חיים אחרים, מתרחשת בהם הטלת ביצים.
פעם אחת הזכר מושך את הנקבה עם השיר שלו, זה נכנס למים ומתרחשת אמפלקסוס. באותו הרגע מתחילה בקיעת הביצים שיהיו מחוברות בחוטים שחורים. כל גדיל יכיל כ-8000 ביצים שיישארו במצב זה בין 2 ל-12 ימים.
לאחר שעונת הרבייה מתרחשת, הקרפדה מתחבאת שוב כדי לבלות את הקיץ והחורף במקלט.
הטקס של קרפדת הבופו
אחת הסיבות מדוע קרפדת bufo alvarius מוכרת יותר היא משום שהיא הופיעה בתקשורת הקשורה למכר מפורסם, כמו נאצ'ו וידאל. למרות העובדה שלסיפור אין "סוף טוב", הוא כן אפשר לנו לחשוף "פן" של הדו-חי הזה שבמקרים רבים עשוי להיות קרוב יותר ממה שאתה חושב. אנחנו מדברים על הטקס של קרפדת הבופו.
בטקס הזה יש באופן מסורתי שמאן שהוא זה שמנחה את המתרחש בכל עת, עם זאת, כיום הדמות הזו מוותרת ומשמשת כ"סם" ליהנות ממנו, בין אם בדיסקוטקים, בין צעירים או במפגשים של מבוגרים. בפרטיות שלהם.
וזה שאחד המאפיינים של קרפדת בופו הוא שיש להם "רעל", וידוע, דרך הטקס הזה, שיש אנשים אשר הם שואפים את הרעל הזה (או שותים אותו) במטרה לחוות השפעות פסיכדליות. במילים אחרות, אנחנו מדברים על תרופה עם השפעות חזקות אפילו יותר מהידועות ביותר. אבל גם אחד המסוכנים שקיימים כיום.
תרגול זה מתבצע על ידי שאיפת עשן הארס של קרפדת bufo alvarius. זה מייצר סדרה של השפעות הזיה עקב מולקולת 5-MeO-DMT, שכאשר היא חודרת לגוף, במיוחד למוח, משנה את התודעה. זה כאילו אתה לא יודע איפה אתה, או מה אתה עושה, כאילו אתה עוזב את הגוף שלך. הרגע הזה שבו אתה "חווה אור" נקרא מציאת "מולקולת האל".
עכשיו, לא הכל "יפה" כמו שחושבים. בנוסף להשלכות על המוח שלך, שעלול לסבול מסיכונים נוירולוגיים, הגוף שלך יכול לחוות טכיקרדיה או אפילו למות. ולמרות כל זה, ישנם אנשים רבים שמחפשים "רגשות חזקים", ונעזרים בפסיכדליים של באטראצ'יאנים, למרות העובדה שהם מסכנים את חייהם שלהם. למעשה, במדינות כמו ארצות הברית מדובר באחד הסמים המסוכנים והאסורים ביותר.